פלאפון תקשורת בע"מ נ' חרובי

החלטה

החלטה זו נתונה בבקשה מס' 2, בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות.

בקשת המבקש, נסמכת בתצהירו (מיום 01/07/2013) המכיל גם עניינים שונים שאינם בגדר עובדה להצהיר עליהם. ביחס לארכה המבוקשת מצהיר המבקש כי מעולם לא נמסרה לידיו אזהרה לחייב.

ביום 11/06/2013 מצא על הרצפה שליד פתח ביתו מעטפה עם כתב התביעה. בירור שעשה אל מול מוקד המידע של ההוצל"פ הבהיר לו, כי ביום 27/05/2013 סרב לקבל את כתבי בית דין שנשלחו לו.

המבקש מצהיר כי מאז ראשית 2012, מענו העדכני בפרדס חנה, היה בידיעת המשיבה אולם, ההתרעה שנשלחה טרם פתיחת תיק ההוצל"פ מוענה אל מענו הישן, ברמת גן.

חודש וחצי לפני מועד חתימת התצהיר, התקשר פלוני שהציג עצמו שליח בית משפט וטען באוזני המצהיר כי אמור הוא למסור לו מעטפה מבית המשפט, כי הוא נמצא בפרדס חנה וכי יכול הוא להגיע בתוך 5 דקות. המבקש מצהיר כי ענה לנ"ל שנמצא הוא בביתו אולם, צריך לצאת לדרכו בתוך כחצי שעה. למרות זאת, המתין המבקש כשעה ומשלא הופיע אותו שליח יצא לדרכו. לאחר מכן, התקשר שוב וביקש לפגוש את המבקש והאחרון התנצל כי התעכב בדרך ושאל אם יכול הוא למסור את המעטפה למישהו בציינו, כי הוא נמצא ליד ביתי. השליח הציע להשאיר את המעטפה ונענה כי אין איש בבית. המבקש מצהיר כי אמר לשליח "שיעשה מה שהוא מבין".

עם שובו לביתו אותו יום, לא מצא המבקש דבר. המבקש מצהיר כי שבועיים, שלושה לאחר אותו יום, התקשר אליו אותו אדם מספר פעמים ושאל אותו אם הוא בביתו. בכל הפעמים היה מחוץ לעיר ולכן ענה בשלילה.

ביום 27/05/2013 שוב התקשר השליח למבקש, שאל אותו אם הוא בביתו ונענה בשלילה. שוב, חזר על עצמו הדיאלוג שהסתיים בכך שהשליח יעשה את מה שהוא מבין.

ביום 11/06/2013 שב המבקש לביתו ומצא את המעטפה עם התובענה.

עיון בנספח ג' של התובענה מעלה כי אכן ההתרעה טרם הגשת התביעה לביצוע, נושאת תאריך 19/04/2012 מוענה למען ברמת גן.

תשובת המשיבה, מיום 15/09/2013 משתרעת על גבי 68 עמודים! המשיבה מציינת כי נעדרת הבקשה את אותו "טעם מיוחד" הנזכר בתקנה 528 בתקסד"א, כי ניתן לראות שההתנגדות הוגשה ביום 09/07/2013 היינו, שבועיים לאחר תאריך מסירת האזהרה, 27/05/2013. העתק מן האזהרה ומתצהיר המוסר צורפו לתשובה.

מעיון באישור המסירה שצורף, עולה כי מען המבקש נקוב כמצוי ברמת גן ותוקן בכתב יד למענו בפרדס חנה, ומכל מקום מדובר באישור מסירה שנתבקש וניתן מלכתחילה לצורך מסירה ידנית. על גבי אישור המסירה מציין השליח כי המבקש סרב לקבל את האזהרה וזאת ביום 27/05/2013.

תצהיר המוסר מציין "הייתה נוכחות, סרבו לפתוח את הדלת, המסמכים נשארו במקום". תחת סעיף ההערות כתוב בכתב יד לא לגמרי קריא "אומת עם משפחת בר שלום".

מענה המבקש מיום 06/10/2013 (חמישה עומדים) עטור התבטאויות ערכיות שניתן היה לחסוך מן הקורא ומדגיש כי האיחור הלכאורי בהגשת ההתנגדות הוא 13 יום ולא שבועיים וחצי, כטענת המשיבה. ומכל מקום, שבו על הנטען בתצהירו ביחס לתיעוד האימות הטלפוני אל מול השליח במועדים שונים.

לאחר עיון במכלול הכתבים כנסקר לעיל, דין הבקשה להתקבל:

מבכר אני את עדותו המוצהרת של המבקש, על פני זו המוצהרת של השליח. תצהיר השליח אמור לשקף את העובדות העולות מאישור המסירה ולא לבטא עובדות שזכרן לא בא באישור המסירה. קביעה זו, עולה אף מתצהיר המוסר (המצהיר בסעיף 2: "הנני נותן תצהירי זה בתמיכה לאישור מסירה..."). נראה, כי בסעיף 4 של תצהיר המוסר נמוג האמור בסעיף 2...

בסעיף 4 מצהיר המוסר: "הייתה נוכחות, סרבו לפתוח את הדלת, המסמכים הושארו במקום..." וכן, לצד הפתיח "הערות" נרשם "אומת עם משפחת בר שלום". שבתי ועניינתי באישור המסירה, אין בו זכר למשפחת בר שלום או לאימות אחר כלשהו, ומציין הוא כי המבקש סרב לקבל ולא שהייתה נוכחות וסרבו לפתוח את הדלת.

הנה כי כן, תצהירו של השליח אינו משקף את עובדות המסירה אשר תועדו על ידו בזמן אמת, לשיטתו, ואין אני יכול לתת אמון בתצהירו וממילא, גם לא בעובדות המסירה.

לפיכך, אני קובע כי יש להאריך המועד ולציין בתיק ההוצל"פ כי יום הגשת ההתנגדות, יום 09/07/2013, יהא מעתה ואילך, יום המצאת האזהרה לחייב ב"מסירה מלאה".

מזכירות לשכת הוצל"פ, תל אביב, תעדכן נתון זה בתיק ההוצל"פ שבכותרת.